גז"ד לקטין שזרק אבן על ניידת משטרה

1.         הקטין הודה בכתב אישום מתוקן, כי זרק אבן על ניידת משטרה ובה שני שוטרים, והאבן

פגעה בניידת.

העבירות בהן הודה הנאשם הן: סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה,  עבירה לפי סעיף 332 לחוק העונשין, ונסיון חבלה במזיד ברכב, עבירה לפי סעיף 413 ה' בצירוף סעיף 25, לחוק העונשין.

הנאשם הודה בכתב האישום המתוקן, לאחר שקודם לכן החלה שמיעת הוכחות בתיק.

2.       קצינת המבחן סבורה, כי מדובר בקטין עם דפוסים נורמטיביים בהתנהגותו.

היא סבורה שהקטין אינו זקוק להתערבות טיפולית שיקומית, וממליצה שלא להרשיעו, להחתימו על התחייבות ולהטיל עליו קנס.

3.         את המלצות התסקיר איני מקבל.

שירות המבחן לנוער אמור להביא בחשבון אך ורק את צורכי שיקומו של הקטין, בעוד בית המשפט מחויב להביא בחשבון גם את האינטרס הציבורי של הרתעת הרבים, שבמקרה זה יש לתת לו משקל רב עד מאוד. 

מנתוני המאשימה שלא נסתרו עולה, כי התופעה של זריקת אבנים על  כלי רכב נוסעים, הפכה לאחרונה ל"מכת מדינה" במחוז הצפון.

מעטים הם העבריינים המובאים לדין בגין עבירה זו, בשל הקושי המובנה בעבירה זו, לתפוס את העבריין.

בין אלה הנדונים בגין עבירה זו, ישנו רוב מוחלט לקטינים.

בעבירה בה מדובר, כרוכה סכנה גדולה של פגיעה קשה בנוסעים במכונית, עד כדי סכנת נפשות ממש.

לא בכדי, העונש הקבוע  בגין עבירה זו, מגיע עד למאסר של 20 שנה, בדומה לעבירת ההריגה.

ככל שתרבינה עבירות אלה, כך יגבר הסיכון, שבסופו של דבר תיגרם פגיעה גופנית קשה לאדם, או חלילה יקפח נוסע תמים את חייו.

אין זה נכון ואין זה ראוי, שמערכת המשפט תמתין עד אשר חלילה יקרה אסון שכזה, ורק אז תתגייס להרתעת ציבור הקטינים מעבירות אלה.

בשיקולי ההרתעה, יש להביא בחשבון את האמור לעיל, כי מעטים הם הנתפסים בכף ונענשים בגין עבירה זו, עובדה הידועה לאלה השולחים ידם בעבירה בזויה זו, בדרך כלל במחשבה, כי זוהי דרך ראוייה להפיג את השעמום.

לדידם, הנוסעים בדרך הינם "ברווזים במטווח בלונה פארק", ותכליתם של הנוסעים, לאפשר לאותם נערים "משחק" להפגת השיעמום.

אם נעשית העבירה בהשפעת אלכוהול, כפי שקרה במקרה זה, כי אז ייאמר בבירור לציבור הקטינים: "ייזהר השותה".

אין מנוס כיום, מהסטת  נקודת האיזון בעבירה זו, עד שירווח והתופעה הקשה תיפחת משמעותית, ע"י מתן משקל רב בהרבה לאינטרס הציבורי של הרתעת הרבים והעברת מסר חד וברור של סלידה וגינוי, משום ש"העת צריכה לכך" .